שבת שלום!
פרשת השבוע היא פרשת שמיני. בפרשה הזו אנחנו קוראים על הרבה קורבנות ועל התהליכים המדוייקים שהכוהנים עשו כדי לעשות את כל העבודות האלה במשכן במדבר. אנחנו גם קוראים על המוות המוזר של נדב ואביהוא, בני אהרון שהקריבו "אש זרה" לפני יי. אחר-כך, כתוב: "ותצא אש מלפני יי ותאכל אותם וימתו לפני יי"! אולי אפילו יותר גרוע, לא ניתן לאהרון להתאבל על הבנים האלה שלו! קשה מאוד להבין סיפורים כזה!
בהפטרה, יש גם סיפור דומה. זה קרה אחרי שדוד המלך הקים את הבירה שלו בירושלים. הוא החליט להביא את ארון האלוהים לירושלים למקום בבירת המלכות. דוד המלך ערך מסיבה גדולה, עם כל מיני מוסיקה וריקוד, וכל העם עלה בשמחה. אבל כנראה הדרך היתה מחוספסת, והארון כמעט נפל מהעגלה החדשה שעליה רכב. איש בשם עוזה נגע בארון כדי למנוע את הנפילה. היינו חושבים שעוזה יהיה הודה על זה. אך קרה ההפך! אלוהים הרג אותו מיד, באותו המקום!
כשקוראים דברים כאלה בתנ"ך, אנחנו היום יכולים לחוש שאנחנו חיים בעולם שונה לגמרי מעולם התנ"ך. אבל כשחשבתי יותר על זה, הבנתי שגם בעולם שלנו קורים דברים שאנחנו לא יכולים להסביר או לבהין אותם. אולי העולם שלנו אינו כל-כך שונה.
יש גם סיפור של תקווה בהפטרה הזאת. דוד המלך רצה לבנות בית בשביל יי. אף-על-פי-זה, אלוהים לא נתן לו לבנות את בית המקדש. אבל דוד המלך קיבל הבטחה טובה מאוד. יי הבטיח לו שהמלכות שלו תהיה לעולם ושהבן שלו יבנה בית המקדש ל-יי בירושלים. ועד היום, כשיש לנו שמחה, אנחנו שרים "סימן טוב ומזל טוב ומזל טוב וסימן טוב ... דוד מלך ישראל חיי וקיים". ובסוף כל טקס הבדלה, שרים "...עם משיח בן-דוד."
שבת שלום!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה